בפרשת צ'ק פוינט נקבעו ארבעה קריטריונים להגבלת חופש העיסוק ,כדלקמן:
(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.
(ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת;
(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד- מעסיק.
(ד) חובת תום הלב וחובת האמון: בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון אשר חב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים, ספקים ו/או לקוחות כדי לגנוב אותם ממעסיקו. אין חולק כי חובת האמון אשר חב עובד כלפי מעבידו מטילה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב וכי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות אף יותר בהשוואה לאלה של עובדים זוטרים.
בפרשת סער צוינו כאינטרסים לגיטימים גם רשימת לקוחות מוגנת ושמורה היטב. יש להוכיח כי רשימת הלקוחות היא סוד מסחרי מוגן ומוניטין של החברה. באותו פסק דין צוין כי לא מדובר ברשימה סגורה.
יחד עם זאת, אף בהתקיים אינטרס לגיטימי להגבלת חופש העיסוק, על ההגבלה לעמוד במבחני סבירות ומדתיות, של זמן, סוג ההגבלה וסוג הפעילות.
בכל מקרה, עובד שמצוי בידו 'סוד מסחרי' אינו מנוע בכל מקרה מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. בבוא בית הדין להגביל את עיסוקו של עובד תבחן העובדה אם העובד עשה שימוש בסוד המסחרי והאם השימוש בסוד המסחרי פגע באופן ממשי במעסיקו הקודם.
